גמרא
פירוש
אֵיתִיבֵיהּ סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר וְחַיָּיב בְּאָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.
אֵיתִיבֵיהּ נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אֹתְיוֹם טְמֵאִין וְחַיָּיבִין בַּקׇּרְבָּן נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן טְמֵאִין מִסָּפֵק וּפְטוּרִין מִן הַקׇּרְבָּן וְתָנֵי עֲלַהּ וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל חַיָּיב חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן וַאֲכָלָהּ פָּטוּר.
אָמַר רַב נַחְמָן מַאי טַעְמָא דְּרַב קָסָבַר שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אִיקְּבַע אִיסּוּרָא חֲתִיכָה אַחַת לָא קָבְעָה אִיסּוּרָא.
מַאי אִיכָּא בֵּין אִיקְּבַע אִיסּוּרָא לְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרֵיהּ.
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּגוֹן שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וּבָא גּוֹי1 וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה לְרָבָא לֵיכָּא מִצְווֹת בְּעִידָּנָא דַּאֲכַל יִשְׂרָאֵל כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
מ״ט דרב קסבר ב׳ חתיכות – איקבע איסורא דודאי אחת מהן חלב הילכך חייב חתיכה אחת לא איקבע איסורא דספק שומן היא:
מאי איכא בין איקבע איסור לאיפשר לברר איסורן – ובין רבא דבעי מצוות:
לרבא ליכא מצוות בעידנא דאכל ישראל את השנייה דהא ראשונה ליתה דאכלה נכרי:
וכן נמי לר׳ זירא פטור – דהא כי אכל ישראל את השנייה לא נישתייר שם ואי אפשר לברר איסורא מה אכל:
ולרב נחמן חייב דהא איקבע איסורא – דהא היו ב׳ חתיכות מעיקרא ואחת מהן היתה של איסור: איתיביה רבא לרב נחמן – והא כוי וספק בן ט׳ וספק נדה לא הוי כל אחת ב׳ חתיכות ולא מצית למימר איקבע איסורא וחייבין באשם תלוי: השוחט אשם תלוי בחוץ – אשם תלוי ספק הוא אם הוא קודש או חולין שאם אכל חלב הוי אשם קודש ואם שומן אכל הוי חולין. ר׳ מאיר מחייב להביא אשם תלוי דספק קודש שחט בחוץ אלמא דר׳ מאיר לא בעי קביעותא דמחייב אפי׳ בחתיכה אחת:
וחכמים פוטרים – דבעו קביעותא:
ואמאי א״ל דהא ר׳ מאיר היא לימא ליה נמי ר׳ אלעזר היא – אין הכי נמי מצי אמר אלא הא קמ״ל דר׳ מאיר קאי בשיטת ר׳ אלעזר. דלא בעי קביעותא לאיסורא:
באנו למחלוקת ר׳ אלעזר וחכמים דפליגי במתניתין דפירקין בתרא לר׳ אלעזר דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום מביא קרבן אשם תלוי נמי על זו. ולחכמים דאמרי אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו1 כרת ושגגתו חטאת הא כיון דאין זדונה כרת דספק שומן היא אין מביאין עליה אשם תלוי לר׳ אליעזר מאי איריא כי אכלה דמביא אפילו כי לא אכלה נמי מצי מביא דהא תנן ר׳ אליעזר כו׳:
אמר רב אשי – האי דקתני ואכלה ר׳ אליעזר דבבא בן בוטא היא:
דתנן אלא אמר לו המתן – שלא תביא אשם תלוי:
עד שתכנס לבית ספק – עד שתעשה דבר שיש בו ספק חיוב חטאת היינו כגון אכל חתיכת ספק חלב ספק שומן או כיוצא בה והרי אמרו לו היינו ר׳ אליעזר הילכך קאמר ואכלה דהיינו בית ספק חיוב חטאת והאי דבבא בן בוטא בפירקא בתרא הוא. אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יוה״כ יום אחד דיוה״כ מכפר במקום אשם תלוי ואותו יום שאחר יוה״כ יודע הוא בעצמו שאתמול חטא והיום עדין לא חטא. אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אפי׳ ביום שאחר יום הכפורים אלא אמר לי המתן כו׳ כדאמרן:
בא ישראל ואכל את הראשון – חייב דבשעה שאכל היו ב׳ חתיכות:
ור׳ מחייב – דקסבר איקבע איסורא:
אכל את הראשונה בשוגג ואת השנייה במזיד חייב – אשם תלוי על הראשונה שבשעת שגגה ב׳ חתיכות היו:
את הראשונה במזיד ואת השניה בשוגג פטור – דבשעת שגגה לא היה אלא חתיכה אחת:
ור׳ מאיר מחייב – מ״מ דמעיקרא היו ב׳ חתיכות ואיקבע איסורא: והשני לא מן הדין – חייב דהא בשעת אכילתן לא היו ב׳ חתיכות:
אלא שאם אתה אומר פטור השני קבעתה הראשון בחטאת – (שהיו א׳) [שהוא ודאי] כיון דהשני פטור ש״מ הוא אכל חתיכת השומן וחברו אכל חתיכה של חלב וחייב חטאת ואינו כן שאין יודע איזו אכל. ומני הא סיפא: אי ר׳ מן הדין ומן הדין הוא – דשני ליחייב דהא אית ליה איקבע איסורא מעיקרא:
ואי רבנן – שני אמאי חייב:
משום דלא איקבע ראשון בחטאת נימא לשני דפטור אייתי חולין לעזרה – דאשם תלוי דידיה נמי הוי חולין דהא איהו פטור מקרבן:
אמר רב אשי – האי דקא מייתי שני אשם תלוי דאפילו שלא מן הדין:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
וכן נמי לר׳ זירא פטור – דהא כי אכל ישראל את השנייה לא נישתייר שם ואי אפשר לברר איסורא מה אכל:
ולרב נחמן חייב דהא איקבע איסורא – דהא היו ב׳ חתיכות מעיקרא ואחת מהן היתה של איסור: איתיביה רבא לרב נחמן – והא כוי וספק בן ט׳ וספק נדה לא הוי כל אחת ב׳ חתיכות ולא מצית למימר איקבע איסורא וחייבין באשם תלוי: השוחט אשם תלוי בחוץ – אשם תלוי ספק הוא אם הוא קודש או חולין שאם אכל חלב הוי אשם קודש ואם שומן אכל הוי חולין. ר׳ מאיר מחייב להביא אשם תלוי דספק קודש שחט בחוץ אלמא דר׳ מאיר לא בעי קביעותא דמחייב אפי׳ בחתיכה אחת:
וחכמים פוטרים – דבעו קביעותא:
ואמאי א״ל דהא ר׳ מאיר היא לימא ליה נמי ר׳ אלעזר היא – אין הכי נמי מצי אמר אלא הא קמ״ל דר׳ מאיר קאי בשיטת ר׳ אלעזר. דלא בעי קביעותא לאיסורא:
באנו למחלוקת ר׳ אלעזר וחכמים דפליגי במתניתין דפירקין בתרא לר׳ אלעזר דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום מביא קרבן אשם תלוי נמי על זו. ולחכמים דאמרי אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו1 כרת ושגגתו חטאת הא כיון דאין זדונה כרת דספק שומן היא אין מביאין עליה אשם תלוי לר׳ אליעזר מאי איריא כי אכלה דמביא אפילו כי לא אכלה נמי מצי מביא דהא תנן ר׳ אליעזר כו׳:
אמר רב אשי – האי דקתני ואכלה ר׳ אליעזר דבבא בן בוטא היא:
דתנן אלא אמר לו המתן – שלא תביא אשם תלוי:
עד שתכנס לבית ספק – עד שתעשה דבר שיש בו ספק חיוב חטאת היינו כגון אכל חתיכת ספק חלב ספק שומן או כיוצא בה והרי אמרו לו היינו ר׳ אליעזר הילכך קאמר ואכלה דהיינו בית ספק חיוב חטאת והאי דבבא בן בוטא בפירקא בתרא הוא. אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יוה״כ יום אחד דיוה״כ מכפר במקום אשם תלוי ואותו יום שאחר יוה״כ יודע הוא בעצמו שאתמול חטא והיום עדין לא חטא. אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אפי׳ ביום שאחר יום הכפורים אלא אמר לי המתן כו׳ כדאמרן:
בא ישראל ואכל את הראשון – חייב דבשעה שאכל היו ב׳ חתיכות:
ור׳ מחייב – דקסבר איקבע איסורא:
אכל את הראשונה בשוגג ואת השנייה במזיד חייב – אשם תלוי על הראשונה שבשעת שגגה ב׳ חתיכות היו:
את הראשונה במזיד ואת השניה בשוגג פטור – דבשעת שגגה לא היה אלא חתיכה אחת:
ור׳ מאיר מחייב – מ״מ דמעיקרא היו ב׳ חתיכות ואיקבע איסורא: והשני לא מן הדין – חייב דהא בשעת אכילתן לא היו ב׳ חתיכות:
אלא שאם אתה אומר פטור השני קבעתה הראשון בחטאת – (שהיו א׳) [שהוא ודאי] כיון דהשני פטור ש״מ הוא אכל חתיכת השומן וחברו אכל חתיכה של חלב וחייב חטאת ואינו כן שאין יודע איזו אכל. ומני הא סיפא: אי ר׳ מן הדין ומן הדין הוא – דשני ליחייב דהא אית ליה איקבע איסורא מעיקרא:
ואי רבנן – שני אמאי חייב:
משום דלא איקבע ראשון בחטאת נימא לשני דפטור אייתי חולין לעזרה – דאשם תלוי דידיה נמי הוי חולין דהא איהו פטור מקרבן:
אמר רב אשי – האי דקא מייתי שני אשם תלוי דאפילו שלא מן הדין:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 דברי רבינו אלו אינו מובן דלכאורה פשוט דהטעם לרבנן משום דבעינן מצות או דבעינן דיהי׳ איקבע איסורא אבל הטעם שכתב רבינו משום דלא הוי זדונו כרת דא״כ בחתיכה משתי חתיכות נמי וע״כ דהכונה הוא דבעינן שיאכל דבר שעל וודאו איכא כרת והדבר צ״ע.
הערות
Gemara
Peirush